בזכות הצילום האנלוגי

ש משהו בצילום ההוא, המיושן שעושה לי את זה.

הציוד המסורבל יותר, ההמתנה לתוצאות, ההתרגשות מהפוטנציאל בנגטיב, העובדה שיש רק 36 פריימים ושצריך לחשוב 

על כל אחד מהם טוב טוב, לפני שלוחצים. 

היום, כשלטלפונים יש כבר 12 מגפיקסלים, נדמה, שאין שום יתרון לצלם שבא עם ציוד מקצועי. 

אבל כמו שכל אחד יכול להתקין word על המחשב שלו, לא הופך אותו לכתב, סופר או עיתונאי, 

כך לא כל מי שלוחץ בלי מחשבה על הלחצן של מצלמה או טלפון יחשב לצלם. 

גם כאן וגם כאן, טמון קושי מצד הדיוטות לזהות את "הדבר האמיתי" אבל זמן ויכולת מוכיחים את שלהם. 

הצילום האנלוגי, שאף אני זנחתי משיקולים מסחריים וטכניים, משמר משהו מאומנות הצילום, שהדיגיטלי 

מוותר עליו. העומק, הנשימה, הפלא והסבלנות. 

לאלה הדבקים בו, הוא הופך כביכול ליקר יותר ויותר, אנשים טועים לחשוב שהצילום הדיגיטלי הוא "חינם" 

מהרגע בו קניתי מצלמה וכרטיס זיכרון, אני יכול לשחרר פריימים כאוות נפשי

ואילו הפילם יש לקנות חדש, לפתח, להדפיס, עולה כסף, זמן והאיכות לא תמיד מספקת. 

רציתי להביא כמה טיעוני נגד, או שמא, בעד הסרט:

עלויות: 

לקנות מצלמה אנלוגית זול בהרבה מדיגיטלית כיוון שאפשר לקנות מצלמה ישנה שתעשה מצויין את העבודה

התיחזוק זול (אין בעיות אבק ומכניזם דיגיטלי מסובך)

אין צורך במכשירים נוספים מלבד העדשה ומבזק 

ניתן לשלוח למעבדה או להדפיס עצמאית בעלויות נמוכות יחסית לאיכויות

איכויות:

במצלמת 35 ממ' משנת 1970 יש יותר אנפורמציה לפריים מאשר מצלמה זולה דיגיטלית

ארכיב:

נגטיב יכול בקלות להשמר עשרות שנים ולא תהיה בעיה מכנית להכין ממנו העתקים והדפסים

דיסק או דיוידי מחזיקים שנים מעטות, קבצים מתקלקלים, נמחקים, נעלמים או שהמחשבים החדשים לא מסוגלים לקרוא

אותם (מישהו בתעשיה זוכר את הzip?)

אספנות:

האם יש משהו יפה יותר מלייקה שנת 33 ? 

מקצוענות:

דרושה מידה לא מועטה של מקצוענות, על מנת להוציא תוצאות יפות משתי המערכות 

אולם בדיגיטלי יש אשליה שכל אחד, גם אלו שאין להם מושג מצמצם ואור מסוגלים לצלם.

מהירות מלחיצה עד לתוצאה:

בשביל דבר טוב שווה לחכות .

אני שואף לשלב שוב צילום במצלמה אנלוגית בתהליך העבודה שלי, 

באומנותי זה כבר קורה, ואני אנסה לשלב גם קצת במסחרי.